גיד אכילס הוא הרקמה המחברת את שריר התאומים ואת שריר השמש, שנמצאים בשוק, אל החלק התחתון של עצם העקב. גיד זה הינו חשוב ביותר לתנועת הרגל, שכן הוא זה שמאפשר את תנועת הפשיטה של כף הרגל כלפי חוץ (פוינט). למעשה, גיד אכילס מעביר את הכוח מהשרירים אל העצם, וסופג אליו את הלחצים החיצוניים כדי להפחית את הפגיעה בשריר בזמן מאמץ. כשהוא לא פגוע, גיד אכילס ממוצע מסוגל לשאת עומסים של בין 1000-500 ק"ג. אולם, אם מופעלים עליו לחצים רבים שוב ושוב, גם הגיד החזק הזה עלול להיפגע.

כאמור, פגיעות ופציעות בגיד נגרמות בדרך כלל כתוצאה מעומסים כבדים שהוא נושא שוב ושוב. מכיוון שכך, רוב האנשים שסובלים מכאבים בגיד אכילס או מפציעה בגיד אכילס, הינם ספורטאים ובעיקר אצנים. בשעת ריצה, מופעל על הגיד לחץ רב, המשתווה לעומסים כבדים מאוד, וכאשר הלחץ חוזר על עצמו שוב ושוב – עלולה להתרחש הפגיעה. 

בעקבות העלייה בפופולריות של ריצת המרתון בשנים האחרונות, פציעה בגיד אכילס נפוצה מאוד בקרב ספורטאים, במיוחד אתלטים בתחום הריצה - חובבים ומקצועיים כאחד. כמעט כל רץ חווה פגיעה כזו או אחרת בגיד, או שמע על חבר שסבל מכאבים בו. שכיחות הפציעה בקרב רצי מרתון, למשל, מגיעה ל-9%-7 מכלל פציעות הגוף.

השם הכללי לכאבים בגיד אכילס הוא Achilles tendinopathy (אכילס טנדינופתיה), והוא כולל בתוכו גם שינויים ניווניים שחלים בגיד כתוצאה מתהליך דלקתי, גם קרע חלקי שלו, גם פגיעה במעטפת שלו וכן פגיעות נוספות. על פי מחקרים שנעשו בתחום, רוב הפגיעות בגיד אכילס אינו נובעות מתהליך דלקתי (רק אחוז אחד מערב דלקת). למרות זאת, כמעט כל פגיעה בגיד כרוכה בכאבים חזקים ומצריכה שיקום ארוך טווח.

כפי האמור לעיל, גיד אכילס מחבר את שרירי התאומים והשמש עם עצם העקב. הוא מוקף ברקמה שעוברים בה הרבה מאוד כלי דם שאחראיים על אספקת הדם לגיד עצמו. רקמה זו בנויה בצורה סיבובית, כאשר הסיבוב מתחיל כ-15-12 ס"מ לפני חיבור הגיד לעצם העקב. 7-2 ס"מ מהחיבור בין הגיד והעצם, נמצאים אזורים בהם יש רק כלי דם מעטים. באזורים אלה ישנם סיבים צפופים של קולגן וביניהם תאים בעלי גרעין דק ביותר.

פציעות בגיד אכילס יכולות להיגרם מסיבות רבות, ביניהן שינויים ניווניים בגלל התבגרות, חוסר יציבות של הקרסול, קשת גבוהה בכף הרגל, ליקוי באספקת הדם, כשל בשריר ועוד. בנוסף לכל אלה, יש גם גורמים חיצוניים שעלולים לגרום לפגיעה בגיד אכילס, ביניהם מאמץ יתר (למשל: אימון מאסיבי מדיי שאינו מתאים ליכולותיו הפיזיות של המתאמן), סגנון ריצה לא מתאים, יישום לקוי של טכניקת הריצה, פציעות קודמות של הגיד שמחלישות אותו ועוד.

בשלב הראשון פגיעה בגיד תתבטא בדרך כלל בכאב, שלא יופיע במהלכה של הפעילות הגופנית, אלא בתחילתה ובסופה. בשלבים מתקדמים יותר של הפגיעה, הכאב יורגש גם במהלך האימון עצמו. בשלבים אלה תופיע בדרך כלל גם נפיחות במקום, לעתים בשילוב של אודם מקומי. במצבים כרוניים תופיע התעבות על הגיד עצמו.

אבחון הפגיעה בגיד מתבצע באמצעות אולטרסאונד או MRI, על פי החלטת הרופא המטפל.

במקרה של פציעה בגיד אכילס, חשוב מאוד לטפל בו כמה שיותר מהר ולהיכנס להליך שיקומי אפקטיבי. זאת משום, שמבלי להיכנס להליך כזה, העומס על הגיד יכול להיות כל כך גדול, עד כדי כך שייקרע. מנוחה מאוד חשובה במקרה כזה, אבל לא תמיד היא מספיקה. ניתן לשלב טיפול בקרח, שמקל על הנפיחות; טיפול באולטרסאונד שגליו ממזערים את תחושת הכאב ועבודה על יציבה נכונה, על גמישות השריר ועל חיזוקו.

אם לאחר חצי שנה הטיפול השמרני לא עוזר, כדאי לשלב מתיחות של הגיד וביצוע תרגילים מסוימים (כמו עלייה על קצות האצבעות וחזרה לדריכה מלאה) שמאוד יכולים לעזור לריפוי. במקרים בהם שום דבר לא עוזר אפשר לבצע ניתוח שבמהלכו מסירים את ההתעבויות ומבצעים חתכים שמאפשרים זרימת דם מוגברת לגיד, במטרה להאיץ את החלמתו.

כמובן שניתוח הוא הפתרון האחרון, שמגיעים אליו רק אם לא ניתן לשקם את הגיד בשום דרך אחרת. כדאי לדעת, שלאחר פציעה בגיד אכילס ניתן להשתמש בתומכי קרסול או מגני קרסול, אשר תומכים באזור בו נמצא הגיד. תומכים אלה יכולים גם להקל מאוד על הכאב וגם לסייע בריפוי מהיר יותר של הגיד, בזכות העובדה שהם שומרים על יציבותו לאורך זמן.

יש הרבה מאוד סוגים של תומכי קרסול. חשוב לרכוש את התומך שמייצב את אזור הקרסול בצורה הטובה ביותר, על מנת להשיג תוצאות טובות כמה שיותר מהר.

פציעות בגיד אכילס מתרחשות בעיקר אצל אצנים, ולא משנה אם הם מקצועיים או חובבים. פציעות מסוג זה עלולות להיגרם הן בשל גורמים פיזיולוגיים פנימיים והן בשל גורמים חיצוניים, והן מתבטאות בכאבים ולעתים גם בנפיחות ובאדמומיות. חשוב מאוד לטפל בפציעות אלה כמה שיותר מהר ובאדיקות, על מנת להימנע ממצב של קרע בגיד. תומכי קרסול ומגני קרסול יכולים לעזור מאוד כאשר בוחרים בטיפול השמרני. לא מומלץ לפנות לטיפולי הזרקה של סטרואידים או חומרים אחרים, שכן מחקרים הוכיחו שברוב המקרים הם לא הועילו, וכי הם יכולים לגרום למצבים חמורים אחרים.

פגיעה בגיד אכילס היא בדרך כלל הפיכה, ואם שומרים על מנוחה לאורך זמן ומתקנים את היציבה, ניתן בדרך כלל לשוב לפעילות מלאה, כולל פעילות גופנית. 


לרכישה ומידע נוסף על תומכי קרסול