תסמונת התעלה הקרפלית– מהי ואיך מטפלים בה?

תסמונת התעלה הקרפלית היא בעיה נפוצה של מערכת העצבים ההיקפית, ולוקים בה כ-1% מהאוכלוסיה הבוגרת ברחבי העולם. כאשר היא מאובחנת מבעוד מועד, ניתן לטפל בה בקלות יחסית. תסמונת זו נגרמת כאשר לחץ נגרם על העצב המדיאני באזור שורש כף היד.

 

לפני הכל, כדאי להבין מהי התעלה הקרפלית ((Carpel Tunnel Syndrome, או בשמה הנוסף המנהרה הקרפלית. זו תעלה צרה ברוחב כ-2.5 ס"מ ממוקמת באזור שורש כף היד, והיא נוצרת בין העצמות של שורש כף היד לבין הרצועה הקרפלית. עוברים דרכה גידים ועצבים שונים של כף היד וביניהם העצב המדיאני. לחץ הנגרם על אותו העצב בעקבות היצרות התעלה, גורם לתסמונת התעלה הקרפלית.
העצב המדיאני הוא אחד משלושת העצבים המרכזיים של היד, והוא עובר בזרוע ועד לאצבעות דרך התעלה הקרפלית. הוא אחראי על העברת תחושה מהאגודל והאצבעות שלידו, ובנוסף, להפעלת השרירים המניעים את האגודל.

כאשר ישנה הפרעה בזרימת הדם המקומית לעצב המדיאני, עשויה להתפתח התסמונת. אך מה גורם להפרעה? לרוב, לא ניתן לזהות גורם ספציפי האחראי להתפתחות התסמונת, שכן היא עשויה להתפתח ממספר גורמים. בין גורמי הסיכון ישנם מחלות או מצבים מסוימים העלולים להעלות את הלחץ בתוך התעלה, כמו למשל: דלקת בגידים, דלקת פרקים, סוכרת, שבר או פריקה בשורש כף היד, בצקת נוזלית, תת תפקוד בלוטת התריס, גידול בתעלה שהינו נדיר, השמנה ואפילו היריון (התסמונת חולפת בדרך כלל זמן קצר לאחר ההריון). בקרב אנשים בעלי מבנה יד קצר, ישנו סיכוי גבוה יותר להתפתחות התסמונת. מלבד זאת, גם חזרתיות של תנועות מרובות, כמו אחיזה או הקלדה, עשויות להעלות את הסיכוי לחלות בתסמונת. ייתכן שגם הקלדה ממושכת במחשב מעלה את הסיכון, אך הנחה זו טרם הוכחה מדעית.

החולה בתסמונת התעלה הקרפלית יחוש בדרך כלל נימול באחת הידיים או בשתיהן. הנימול עשוי להיות מלווה בכאבים באמה או בזרוע ובכתף. ברוב המקרים, הנימול מתחיל בלילה והוא מרגיש כמו הרדמות (נמלים) ביד, בעיקר באצבעות הסמוכות לאגודל – האצבע והאמה. בהדרגה התסמינים עשויים להופיע גם במשך היום, ובשלבים מתקדמים התחושה הרדומה הופכת לקבועה. במצב זה, ישנה ירידה בתפקוד של היד.

לרוב, האבחנה מתבצעת על סמך עדות המטופל. הרופא יבצע בדיקה גופנית ויבחן את ההיסטורה הרפואית. כמו כן, הרופא יכול לבצע בדיקות נפוצות נוספות, כמו הקשה על אזור התעלה הקרפלית כדי לבחון האם בעקבותיה מופיעים התסמינים. בדיקה זו נקראת מבחן טינל. בדיקה נוספת היא מבחן פאלן, אשר בו נדרש המטופל לכופף את שתי כפות ידיו זו כנגד זו. גם בבדיקה זו יבחן הרופא האם מתעוררים התסמינים.
במידת הצורך יפנה הרופא את המטופל לבדיקת הפעילות החשמלית של השריר. בדיקה זו נקראת EMG, קיצור של הביטוי Electromyography. באמצעות הבדיקה ניתן לאתר האם ישנה פגיעה בהולכה העצבית בעצב המדיאני. לאחר מכן, ייתכן והרופא יפנה את המטופל לבדיקת אורתופד, שתשפוך אור על חומרת התסמונת והדרך המיטבית לטפל בה. 

בדרך כלל, המטופלים תוהים האם התסמונת יכולה לחלוף מעצמה ללא טיפול. אכן התסמינים עשויים לחלוף לאחר פרק זמן מסוים, אך ייתכן כי עדיין נגרם נזק לעצב המדיאני גם במקרים בהם התסמינים פחות מורגשים. לכן חשוב להתייעץ עם רופא ולבחון את דרכי הטיפול האפשריות, המשתנות בהתאם לחומרת התסמינים. במצבים הקלים אפשר להניח קומפרסים קרים על האזור. מומלץ להפסיק את העבודה במידה והתסמינים מופיעים במהלכה (למשל בעבודה ממושכת מול מחשב). כמו כן, אחת הדרכים היעילות ביותר לטיפול בתסמינים היא חבישת תומך שורש כף יד. הסד מקבע את שורש כף היד, תומך ומייצב אותה, ובכך יפחית את טווח התנועה וימנע כאב. אפשר להשתמש בו גם בזמן השינה במידה והתסמינים מופיעים בשעות הלילה. טיפול אפשרי נוסף הוא הזרקת קורטיזון (סטרואידים) לתעלה הקרפלית הגורם להקטנת הבצקת, ובכך הוא עשוי להפחית את הכאב. ניתן ליטול כדורים נוגדי דלקת כמו נורופן או אטופן, אשר מסייעים בהפחתת הדלקת באזור שורש כף היד. כאשר התסמונת במצב מתקדם והטיפולים שהוזכרו אינם עוזרים, ייתכן ויש צורך בניתוח שחרור התעלה הקרפלית, הנקרא CTS. הניתוח הוא המוצא האחרון לטיפול בתסמונת, ובוחרים בו במקרים קשים יותר של התסמינים או בעקבות חולשה בשרירי כף היד. הניתוח מתבצע בהרדמה מקומית או אזורית, ובו משחררים את הלחץ על העצב המדיאני על ידי הגדלת נפח התעלה. משך ההחלמה מהניתוח הוא החל ממספר שבועות ועד למספר חודשים, כאשר כבר בימים הראשונים לאחר הניתוח חלה הקלה בתסמינים. לרוב, ישנה רגישות מעל הצלקת הניתוחית בפרק הזמן הסמוך לניתוח, אך לאחר מספר שבועות הרגישות פוחתת עד להחלמה מלאה, ולאחר מכן ניתן לחזור לעבודה.

במקרים בהם הגורם לתסמונת הינו רפואי, כמו למשל היריון או תת פעילות של בלוטת התריס, התסמונת תחלוף בדרך כל כשיחלוף המצב הרפואי. עם זאת, כאשר לא מדובר במצב רפואי, התסמונת עלולה לחזור לסירוגין במשך השנים ואף להחמיר. היא יכולה להתקדם למצב זו הנזק לעצב בלתי הפיך, או שהתסמונת יכולה להופיע גם ביד השנייה.

 

היו עירניים לתחושות המופיעות באזור שורש כף היד, והעיקר הבריאות!