סוכרת נחשבת היום לאחת המחלות הנפוצות ביותר בעולם, וכבר הגדירו אותה כמגיפה הגדולה של העידן שבו אנו חיים. יש היום הרבה מאוד אנשים החולים במחלה על סוגיה השונים (שיפורטו בהמשך), ולמרות התקדמות הטיפול בה – אנשי המחקר והרפואה עדיין לא הצליחו למצוא לה מרפא. אם גם אתם סובלים מהמחלה או מכירים אדם שסובל ממנה, תוכלו למצוא כאן מידע חשוב אודותיה ואודות הטיפולים השונים שיכולים לשפר בצורה משמעותית את חייהם של הסוכרתיים.

סוכרת היא מחלה מטבולית – מחלה הקשורה בחילוף החומרים בגוף. מחלה זו נגרמת כתוצאה מכך שהגוף אינו מסוגל לפרק את הסוכרים בדם ולהכניס אותו לתאים, כפי שהוא עושה אצל אדם בריא. אצל אדם בריא הלבלב מפריש הורמון שנקרא אינסולין, והוא זה שדואג להכנסת הסוכר לתאים. אצל אדם סוכרתי הלבלב לא מפריש אינסולין או שהוא מפריש אותו בכמות לא מספקת, ולכן רמת הסוכר בדם נשארת גבוהה. הרמה הגבוהה של סוכר בדם משפיעה על התפקוד הכללי של הגוף, וגורמת, בין היתר, גם לכך שהסוכר יופרש בשתן. למעשה, השתן המתוק הוא המקור לשם הלטיני שניתן למחלה - Diabetes mellitus – אשר משמעותו היא בדיוק "שתן מתוק".

ישנם שלושה סוגים של סוכרת:

סוכרת סוג I – מצב בו הלבלב לא מפריש אינסולין בכלל, בשל הרס של תאי הבטא בלבלב. מדובר במחלה אוטואימונית – מצב בו הגוף תוקף את עצמו והורס את אותם תאי בטא מדוברים. הגורמים למחלה זו אינם ידועים עד הסוף. למרות האמונה הרווחת, לסוג זה של המחלה יש את הקשר הקלוש ביותר לגנטיקה, והנסיבות הגנטיות מהוות רק כ-33% מהגורמים למחלה. כאשר גורמים אלה מצטרפים לסיבות ולנסיבות אחרות – הם מביאים להתפרצות המחלה. נסיבות אלה יכולות להיות מחלה ויראלית, אשר במהלכה הגוף מזהה בטעות את תאי הבטא כתאים נגיפיים. זה קורה, כנראה, בשל הדמיון בין תאי הבטא לתאי הנגיף, ומביא לכך שכל תאי הבטא ייהרסו ולא ייצרו עוד אינסולין. מצבים נוספים שעל פי מחקרים יכולים לגרום להתפרצות המחלה הינם סטרס, מרכיבים תזונתיים (בעיקר חלב פרה וקפה) ותרופות ורעלים שונים אשר יכולים לגרום להרס תאי הבטא. סוכרת זו נקראה עד לא מזמן גם "סוכרת נעורים", משום שהיא מאפיינת בעיקר אוכלוסייה צעירה עד גיל 30. תסמיני המחלה הינם בדרך כלל צמא כבד, שתייה מרובה, השתנה מרובה וירידה משמעותית במשקל, ומומלץ מאוד לכל מי שאחד או יותר מהתסמינים הללו מוכרים לו (ולא באופן חד פעמי) – לבקש מהרופא לכתוב לו הפניה לבדיקת סוכר בדם, כמו גם לבדיקת המוגלובין H1C אשר נותנת אינדיקציה לרמות הסוכר שהיו בדם במשך שלושת החודשים האחרונים. מכיוון שבמצב זה אין אינסולין בגוף, החולים בסוכרת מסוג זה מקבלים אינסולין חיצוני באמצעות זריקות או באמצעות משאבה המחוברת לגופם ומזליפה את ההורמון 24 שעות ביממה.

סוכרת סוג II – מחלה שאפיונה שונה מסוכרת סוג I, משום שכאן, לפחות בשלב הראשוני, אין פגיעה בתאי הבטא, שמממשיכים לייצר אינסולין כרגיל. העלייה ברמות הסוכר בדם נגרמת בגלל היווצרות מצב של תנגודת לאינסולין, כלומר – מצב שבו התגובה של תאי המטרה, ובעיקר של תאי השריר, השומן והכבד, לאינסולין הולכת ופוחתת. כתוצאה מכך נדרש יותר אינסולין כדי להצליח לפנות את הסוכר מהדם אל התאים, ומכיוון שיכולת הייצור שלו מוגבלת – נוצר מצב של רמות סוכר גבוהות בדם. ככל שחולף הזמן המצב מחריף כי התנגודת לאינסולין גוברת, ובסופו של דבר גם חולים אלה, אשר עם תחילת המחלה היו יכולים לאזן את רמות הסוכר שלהם באמצעות דיאטה נטולת סוכרים ודלת פחמימות, נזקקים לתרופות נוספות ובחלק מהמקרים גם לתוספת של אינסולין מבחוץ. סוכרת מסוג זה מאפיינת בדרך כלל אנשים בוגרים מעל גיל 30, ושכיחה עוד יותר בגילים מבוגרים. כאן התורשה משחקת תפקיד מכריע, ולילדים להורים שסובלים מהמחלה יש סיכוי גבוה לפתח אותם בעצמם.

סוכרת היריון – מקרה פרטי של סוכרת סוג 2. סוכרת התוקפת נשים בהיריון בגלל שילוב בין שינויים הורמונליים קיצוניים שגופן עובר במהלך התקופה, צריכה מוגברת של סוכר ועלייה במשקל. שילוב זה גורם לכך שלגופה של האישה מופרשים הורמונים שונים אשר מתנגדים לאינסולין כגון קורטיזול, ומביאים לעלייה ברמות הסוכר בדם ובשתן כאחד. הטיפול יכול להסתכם בדיאטה נטולת סוכרים ודלת פחמימות, אולם אם רמות הסוכר לא מתאזנות, יש צורך להוסיף אינסולין מבחוץ. השמירה על ערכי סוכר תקינים במהלך ההיריון היא קריטית, שכן חוסר איזון עלול להשפיע לרעה על התפתחות העובר ועל הלידה עצמה. כך למשל, כאשר רמות הסוכר בגוף האישה ההיריונית גבוהות לאורך זמן, העובר עלול להיות גדול מאוד, דבר שמעלה את הסיכוי לכך שיצטרכו לבצע ניתוח קיסרי.

הטיפול בסוכרת מסוג I מתבצע באמצעות אינסולין המוזרק מבחוץ. הטיפול במצבי סוכרת מסוג II ובסוכרת היריונית יתחיל באמצעות דיאטה נטולת סוכרים ודלה בפחמימות, אולם אם רמות הסוכר לא יתאזנו – צריך יהיה לתת לחולה כדורים המשפרים את התגובה של התאים לאינסולין. אם גם זה לא יעבוד – גם חולי סוכרת מסוג II יקבלו אינסולין מבחוץ.

רמות סוכר לא מאוזנות בגוף יכולות לגרום לסיבוכים שונים כגון נמקים וכיבים ברגליים, גלאוקומה, פגיעה בכליות ועוד. לכן, יש חשיבות רבה לדאוג לכך שרמות הסוכר תהיינה כמה שיותר קרובות לנורמה (100-80 בצום, עד 140 כשעה לאחר האוכל) ולוודא שאיברי המטרה (עיניים, כליות, רגליים) לא נפגעים. יש היום אביזרים שונים שיכולים לסייע לסוכרתיים להגן על איברי המטרה הללו, כמו נעליים מיוחדות לסוכרתיים או גרביים לסוכרתיים, אשר מיועדים למניעת התפתחות כיבים ונמקים ברגליים ומסייעים לזרימת דם תקינה (מה שמקטין את הסיכון להתפתחות בצקות ונמקים).

כל סוכרתי צריך לבצע בדיקות של מצב הסוכרת מדי שלושה חודשים, על מנת לוודא שרמות הסוכר בדמו מאוזנות ושהוא מקבל את הטיפול המתאים ביותר עבורו. חשוב להימנע ככל שאפשר מצריכה של סוכר ואם צורכים – חשוב לבדוק את רמות הסוכר ולאזן אותן באמצעות תרופות ו/או אינסולין. שמירה על רמות סוכר מאוזנות תאפשר לסוכרתיים לחיות חיים מלאים וטובים, ולכן חשוב מאוד לבצע בדיקות של רמות הסוכר בדם בתדירות גבוהה ולהשתדל שהן תהיינה כמה שיותר קרובות לרמות הנורמטיביות.

כיצד גרביים לסוכרתיים יכולים לסייע לחולה הסוכרת.

כיצד נעלים אורטופדיות לסוכרתיים יכולות לסייע לחולה בסוכרת.

 כתבה שיר שמולביץ.

למאמרים ולמידע נוסף לחץ כאן!